השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב 13 פרקים

השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב ו׳

מהדורה: תורת-אמת

« השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב ה׳:ח׳ השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב ז׳:ג׳ »

מקור: משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב ו׳

3 בועז על משנה פרה פתח ↗

כך נלפע"ד: ולכאורה נראה שאין דברי מסכימין עם דברי רתיו"ט ד"ה שנגע. דמדברי רבינו נלמוד שכל מיני מדף שבמשנה א' מטמאו רק בנגע בהן בידיו ומדף דמשנה ב' מטמאי גם בנגע בהן בגופו ורבינו הנ"ל אף הוא הי' מתכוון לגמור דבר זה בכוונת רבינו הר"מ קורקס שמביאו רבכ"מ פי"ג מפרה ה"ט וקצת נוטין לזה כל דברי רבותינו מפרשי משנתינו. שכולן מתנבאין בסגנון א'. ואוקמוה למשנה ב' דמיירי במין מדף אחר מהמדף שבמשנה א' וק' ואמאי והרי גם מדף שבמשנה א' מטמא במגע אע"כ דס"ל דשאני מגע דהתם ממגע דהכא: ואני עני וגווע. תותרנא אנא וניטל ממני גם חוש הטעם. דלמה לענין משא והיסט. חמיר מדף דמשנה א' טפי ממשנה ב'. ולענין מגע בגופו יהי' חמיר מדף דמשנה ב' טפי ממדף דמשנה א': ותו קשה עלינו כתורמוס לומר דכלי הנטמא בטומאות מת שנזכר במשנה א'. אפילו יהי' רק ראשון. עכ"פ טמא הוא מדאורייתא ואפ"ה רק בנגע בו בידיו יטמא לענין חטאת ועליונו של זב. דמדאורייתא טהור גמיר הוא מהראב"ד פ"ו ממשכב. גם בנגע בו בגופו יטמא לחטאת אתמהה: ובל"ז ידי יד כהה מלהשתמש בסכינא חריפא כזו. למפסק הנך ב' משניות הסמוכים משולבים אשה אל אחותה. ואיך נחלק עלינו את השוין. ונאמר דבמדף שבמשנה ב' לא נכלל נמי מדף דמשנה א': אמנם לדברי הננס הגמוד שע"ג הענקים צופה אנכי כל דברי רבותינו מזוקקים דהא דאוקמוה למשנה ב' גם במדף שבעליונו של זב. היינו משום דבמשנה ב' נזכר רק מגע. ואילו הנך מדף דמשנה א' הרי מטמא גם במשא מיהו לענין מגע כולן שוין. לטמא בין בנגע בהן בידו או בגופו ורק בנגע בכלי הטהור לגמרי. אלא שלא נטהר לשם חטאת. והוא ג"כ אינו ראוי למדרס. זהו לבד שדינו כאוכלין ומשקין לקמן במתני'. דמטמאי רק בנגע בהן בידו. ולא בנגע בהן בגופו: וגם דברי רבינו ר"י קורקס ז"ל אפשר לכוונם כיון יפה בדברינו הנ"ל וגם דברי רתיו"ט אפשר לכוון לפי' זה:

5 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

ומש"כ רבינו הגאון דתי זב לשון רבים. נראה דכוונתו לכלול בזה מרכב ומשכב ומושב הזב וגם עליונו של זב. כדכתיב בקרא כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא. וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא. ואיש אשר יגע במשכבו וגו'. וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא. וכל הנוגע בכל אשר יהי' תחתיו וגו'. וזה קאי על עליונו של זב. כמבואר בפרק בנות כותים נדה ל"ב ע"ב עיי"ש. ועי' ברמב"ם ובראב"ד פ"ו מהלכות מטמאי משכב ומושב. וכל אלו טמאים אע"פ שלא נגע בהם הזב. ואבות הטומאה הן לטמא אדם וכלים. חוץ מעליונו של זב שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין. ומה שכללן רבינו הגאון ז"ל במצוה אחת. ולא מנאן כל אחד בפ"ע כמו שכתובים בקרא. וכמו שמנה בטומאת שכבת זרע הרואה והנוגע והמשמשת כל חד בפ"ע כדכתיבי בקרא. כמו שנתבאר לעיל מצוה קע"א קע"ב קע"ג. היינו משום דלשיטתו אזיל. דהעיקר אצלו במנין המצות הוא לשון התורה. כמו שביארנו בכמה דוכתי. ולזה בשכבת זרע שכתובים שלשתן כל חדא בפ"ע לגמרי. ולא מצינו בשום דוכתא שיכללם הכתוב כאחת. וגם שמותן ומשפטיהם חלוקין כמשכ"ל. לכך מנאן שלש מצות חלוקות בפ"ע. משא"כ בזב דמתחילה כתיב בקרא דרך כלל איש איש כי יהי' זב מבשרו זובו טמא הוא. וזה הוא כלל שכולל כל משפטי ודתי טומאות הזב. אלא שאח"כ כתב קרא לפרש אותן דרך פרט. וכתיב וזאת תהי' טומאתו בזובו וגו' כל המשכב וכו' והיושב וגו' וכל המרכב וגו'. והכתוב הולך ומפרש כל פרטי דיני טומאתו. ולפיכך כללן רבינו הגאון ז"ל ג"כ כל הפרטים הללו בדרך כלל כל דתי הזב במצוה אחת. וכן במצות טומאת הנדה ובועלה שמנה רבינו הגאון לקמן בסמוך. לא מנה משכב ומושב מהאי טעמא. דתחילה כתב הכתוב טומאתן דרך כלל. דבנדה כתיב שבעת ימים תהי' בנדתה. ואח"כ הולך הכתוב ומפרש פרטי דיני טומאתה דרך פרט וכתב וכל הנוגע בה וגו'. וכל אשר תשכב עליו וגו'. וכל הנוגע בכל כלי אשר תשב עליו וגו'. וכן בבועלה כתיב תחילה ותהי נדתה עליו. ואח"כ כתובים הפרטים. ולזה אין נמנין אלא אחת:

1 וטומאת מדף מדבריהם. א"א יש טומאת מדף מדבריהם אבל זו אע"פ שהיא קרויה מדף אינה מדבריהם שהרי אמרה תורה והנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב ודרשינן ליה במסכת נדה כל אשר יהיה תחתיו הזב ואמרה תורה יטמא עד הערב אלמא כלי שטף נמי מטמא במגע:

1 ואינו מטמא לא אדם ולא כלים. א"א כבר כתבנו למעלה שעליונו של זב מטמא כלי שטף במגע: